I Snast 1, O Reiter 1, L Atzmony 1, Y A Leshem 1 2, E Hodak 1 2, D Mimouni 1 2, L Pavlovsky 1
רקע: מתח נפשי נקשר מזה זמן רב עם החמרה / הופעת פסוריאזיס.
מטרות: לקבוע אם מתח נפשי קודם קשור להחמרה / הופעת פסוריאזיס.
שיטות: בוצע חיפוש ב-PubMed, PsycINFO, ספריית Cochrane ו-ClinicalTrials.gov. סקרים שבחנו אמונות לגבי תגובה ללחץ ניתחו בנפרד. מחקרים מתאימים בוצעו מטא-אנליזה.
תוצאות: נכללו 39 מחקרים (32,537 חולים): 19 סקרים, 7 מחקרים חתך, 12 מחקרים מקרה-ביקורת ו-1 מחקר עוקבה. 46% מהחולים סברו שהמחלה שלהם היא תגובתית ללחץ ו-54% זכרו אירועים מלחיצים קודמים. מחקרים מקרה-ביקורת שבחנו את שכיחות האירועים המלחיצים לפני החמרה (n = 6) או הופעה (n = 6) של פסוריאזיס, נעו בזמן ההתחלה של האירוע לזיכרון (≤ 9 חודשים עד ≥ 5 שנים). בחיבור חמישה מחקרים שבחנו אירועים סטרסוגניים לפני הופעת פסוריאזיס, קיבלנו יחס סיכויים (OR) של 3.4 [מרווח ביטחון 95% (CI) 1.8-6.4; I2 = 87%]; המחקר היחיד שבחן אבחנה של הפרעת דחק מתועדת דיווח על שיעורים דומים בין חולים וביקורות (OR 1.2, 95% CI 0.8-1.8). ארבעה מחקרים שבחנו אירועים סטרסוגניים לפני החמרה של פסוריאזיס דיווחו על שיעורים דומים עם ביקורות בעוד ששניים מצאו יותר אירועים קודמים תכופים / חמורים בקרב חולי פסוריאזיס. מחקר עוקבה קטן דיווח על קשר צנוע בין רמות מתח להחמרה של פסוריאזיס (r = 0.28, P < 0.05).
מסקנות: הקשר בין מתח נפשי קודם להחמרה / הופעת פסוריאזיס מבוסס בעיקר על מחקרים רטרוספקטיביים עם מגבלות רבות. אין ראיות משכנעות לכך שמתח נפשי קודם קשור באופן חזק להחמרה / הופעת פסוריאזיס.
