מחברים: עופר רייטר, אבנר לשם, רבקה אלכסנדר-שני, מיכאל ברנדויין, יותם כהן, אלגית ישורון, מיכאל זיו, ערן אלינב, אמיליה חודק, רוני דודיק-גד
רקע: מחלה תורשתית נדירה זו מתאפיינת בתופעות עוריות עיקריות הכוללות פפולות קרטיניות באזורים סבוראים ובקיפולי העור. זיהום משני של נגעי עור נפוץ וחיידקי Staphylococcus aureus מתיישבים באופן שכיח על פגעים אלה. המחקר ביקש לאפיין את המיקרוביום החיידקי של נגעי העור במחלת דרייה בהשוואה לעור שנראה תקין ולחומרת המחלה.
שיטות: כל החולים עם היסטוריה של מחלת דרייה, שעברו מעקב במרכז הרפואי עמק, הוזמנו להשתתף במחקר. חולים שלא השתמשו באנטיביוטיקה בחודש האחרון וחתמו על טופס הסכמה מדעת צורפו למחקר ונלקחו מהם דגימות עור מארבעה אתרים שונים באמצעות מטושים: קרקפת, חזה, בית שחי וכף יד. כל הדגימות נותחו לאפיון המיקרוביום החיידקי באמצעות ריצוף 16S rRNA.
תוצאות: נכללו בניתוח 280 דגימות מיקרוביום שנלקחו מעור נגוע ובלתי נגוע בקרקפת, חזה, בית שחי וכף יד של 42 חולי דרייה. הסוגים החיידקיים השכיחים ביותר בכל אתרי העור היו Propionibacterium, Corynebacterium, Paracoccus, Micrococcus ו- Anearococcus. נגעי קרקפת וחזה הציגו הרכב מיקרוביום ייחודי שהונע בעיקר משכיחות של מינים מסוג Staphylococcus. חולים עם מחלה חמורה יותר הציגו שינויים במיקרוביום בחזה, בית השחי וכף היד בהשוואה לחולים עם מחלה קלה בלבד, תוך עלייה בסוגים Peptoniphilus ו- Moryella בנגעי קרקפת וכף יד בהתאמה.
מסקנות: חיידקי Staphylococcus נקשרו באופן משמעותי לנגעי דרייה והם מובילים לדיסביוזיס הקשור לדרייה. חומרת המחלה נקשרה לשני סוגים חיידקיים נוספים. השאלה האם קשרים אלה ממלאים גם תפקיד סיבתי ויכולים לשמש כיעד טיפולי דורשת מחקר נוסף.
